לפניכם הרצאה לדוגמא. אתם מוזמנים לעבור עליה תוך כדי צפיה בקטעי הוידאו, בשביל חוויה מלאה יותר.
בהרצאה המקורית נוספו עוד הדגמות בנגינה חיה, הדגמות אודיו, דיון עם הקהל, ועוד כמה הפתעות...

"הברגים" של המוסיקה:

כיצד נשמעת ההתחלה של היצירה? מה הכלי החשוב שם? מה זה מסמל?

הכלי הבולט ביותר בפתיחה הזו, הוא הטימפני - התוף. זהו כמעט קונצ'רטו לטימפני, לפי התיבות הראשונות של היצירה. יש לנו צעדים דרמטיים מאוד וחזקים מאוד של התוף, ולאחר מכן המלחין כמו מרכין ראש בקטע יותר רך. לאחר מכן יש לנו חזרה אל הצעדים בתוף שהולכים ומתגברים, ושוב קטע רך יותר. (נסו להאזין שוב, עד 2:40') 

זו היתה הסימפוניה הראשונה של ברהמס. היצירה נכתבה ב-1876. ברהמס היה בן 43 כשכתב אותה! זה גיל מאוחר מאוד לסימפוניה ראשונה עבור מלחין כמו ברהמס. כל מלחין באותה תקופה הגדיר את עצמו כמלחין רק אחרי שכתב סימפוניה. אם כן, מדוע לקח לברהמס 24 שנים מהרגע שהחליט שהוא רוצה לכתוב סימפוניה, ועד שכתב לבסוף את הסימפוניה הראשונה שלו?

"לעולם לא תבינו מה מרגישים מלחינים שכמותנו, שעה שאנחנו שומעים את קול צעדיו של ענק מאחורי גבנו", אמר ברהמס.

ובכן, מי היה הענק שצעד מאחורי גבו של ברהמס?

      בטהובן כמובן!

ידוע שבטהובן השאיר אחריו צל שהשפיע על כל המאה ה-19. הוא היה המלחין שלקח את הסימפוניה והפך אותה למה שאנחנו מגדירים כ"סימ-פונ-יה!". אמנם ברהמס אמר שלעולם לא נבין מה הוא הרגיש, אבל אני משוכנע שבהאזנה קשובה לפתיחה של היצירה, אנחנו בהחלט מרגישים את התחושה הזו - של ענק כבטהובן הצועד מאחוריך ומשגיח על כל צליל שאתה כותב!

השאלה שלנו בהרצאה זו, היא כיצד ברהמס מצליח להעביר לנו את התחושה הזו שהוא אומר שלעולם לא נבין אותה?

כשצייר או אמן פלסטי אחר רוצה להעביר לנו תחושה מסויימת, הוא משתמש בכלים ויזואליים המוכרים לנו מהעולם המציאותי. חייו של הצייר קלים מאוד במובן הזה, של ביטוי רגשות ספציפיים באמנות שלו. לצייר יש צבעים, צורות, פרצופים, וסיטואציות מהחיים, ומה בעצם יש למלחין בכדי לרגש אותנו? כיצד מוסיקה מצליחה לרגש ולזעזע אותנו? בהמשך נגלה שמלחין לא רק יכול ליצור לנו דימוי ברור של אֶבל או זעזוע עמוק, אלא גם ליצור אצלנו סוג חדש של דימוי על המושגים הללו, דבר שהוא קשה יותר לצייר או לפסל! 

עכשיו בואו נתבונן כיצד קאראווג'יו, צייר הבארוק האיטלקי, מראה לנו את הסיטואציה המזעזעת של עקידת יצחק:

                                                                                        עקידת יצחק- קאראווג'יו

                                  

מה עשה קאראווג'יו כדי להעביר לנו את הזעזוע של הסיפור? מה הם הדברים בתמונה אשר גורמים לנו להזדעזע?

ונחזור למוסיקה: כיצד יכול להעביר לנו מלחין את הזעזוע שלו מעקידת יצחק למשל?

·        עקידת יצחק של נעמי שמר - 1967, 3:17'.

עקידת יצחק- נעמי שמר

קח
את בנך
את יחידך
אשר אהבת
קח
את יצחק
והעלהו לעולה
על אחד ההרים
במקום
אשר אומר אליך
והעלהו לעולה
על אחד ההרים
בארץ מוריה

  זוהי דוגמא פשוטה, ודאי תגידו. יש כאן טקסט, שמדבר על העקידה. אלמלא הטקסט, לא יכולנו להגיד שמדובר בעקידת יצחק. אבל מה יש במוסיקה עצמה שמוסר כאן זעזוע? האם זהו שיר "נעמי שֶמֶרִי" טיפוסי??

אם כן, מה היה לנו עד כה? שלושה מדיומים להעברת הרגשות של היוצר: 

ציור - תמונות ורשמים ויזואליים שמעבירים את החוויה הרגשית.

שיר - ישנן מילים שעוזרות לנו להבין על מה מדובר, ואת החוויה הרגשית.

וכעת ניגש לדוגמא יותר מורכבת - יצירה מוסיקלית - ללא מילים.

אבל לפני שנגיע אל המלחין, ואל "הברגים" שמהם הוא מרכיב את "שולחן" המוסיקה, כיצד יתאר זאת הצייר? הנה ז'אק לואי דויד, הצייר של המהפכה הצרפתית, המתאר לנו את מותו של ז'אן פול מארה.

                                                          תמונה של דוד – "המוות של מארה".

                                             

 

    ציור זו היה נחשב לאסור לצפייה במשך שנים רבות, כי הוא מתאר את המוות של הטרוריסט הקיצוני ז'אן פול מארה, כמוות של קדוש, או אפילו כישו עצמו, בתמונות המפורסמות של "ישו המורד מן הצלב". כלומר, הצייר יכול להתחבר כאן אל קונבנציות של מאות שנים שבהם ציירו את ישו כשהוא מורד מהצלב, ובכך הוא יכול ליצור השוואה מפורשת בין ישו לבין מארה.

ומה יעשה מלחין, שרוצה לתאר לנו סוף של קרב, סצינה של אֶבֶל, יגון, ואת כאב המוות?

הנה דוגמא לאֶבֶל, של בטהובן, מאותה תקופה - המהפכה הצרפתית. מתוך הסימפוניה ה-3, שנקראת ה"ארואיקה - לזכרו של אדם דגול", והכוונה היתה לנפוליאון, שהיה עוד חי, אבל שבר את תקוותיו של בטהובן שהוא יהיה שליט נאור וליברלי. אל תפספסו את הציטטה הזעירה מ"שיר הרעות" שלנו...

בטהובן- מארש האבל מתוך הסימפוניה ה-3: ה"ארואיקה"

 

 

 

המאפיינים של הפרק - מוסיקה איטית, שקטה, עם התפרצויות פתאומיות המעידות על כעס או כאב עצור שרק מחכה להתפרץ, מקצב של מארש: פם - פה - פם, וסולו לאבוב- כלי בעל גוון עצוב ובודד. נוסף על כל אלה הפרק נקרא: "מארש אבל", כאילו בטהובן מפחד שלא נבין מכל הפרמטרים המוסיקליים עצמם, כי מדובר במוסיקת אבל קודרת וכואבת.

 

 

ועכשיו, בואו נתקדם לדוגמא הרבה יותר מסובכת, הכי מסובכת שנפגוש הערב.

הנה מוסיקה שנכתבה כאבל לזכר אדם אהוב מאוד שנפטר בטרם עת. זוהי קינתו של מוצרט על מות אביו. כיצד מלחין יכול ללא מילים, ללא טקסט, ואפילו ללא שם תוכניתי ליצירה, להמחיש לנו במוסיקה שלו את הסבל והזעזוע שבסיטואציה כגון זו?

השאלה שלנו היא: כיצד המלחין מבטא אֶבֵל ביצירה זו? במה הוא משתמש כדי להמחיש לנו את סבלו, ואת הכאב העצום שהוא חש לאחר מות עליו אביו בטרם עת. אבא של מוצרט היה הדמות החשובה ביותר בחייו. ללא לאופולד, לא היה לנו את מוצרט כפי שאנו חושבים עליו כיום! אין ספק בדבר! כל ילד פלא צריך גם אבא דומיננטי מאוד בכדי להצליח...   

קטע וידאו- מתוך הסדרה של ה- BBC בהגשת צ'רלס הייזלווד על מוצרט

מוצרט הוא דוגמא מדהימה למלחין אשר תקופתו החשיבה אותו לחדשן, מהפכן ולעתים לא כל כך מובן, ובימינו הוא הפך לבייבי מוצרט. כלומר, פשוטו כמשמעו, למזון תינוקות... זה כמו שהתינוקות של עוד 200 שנה יזללו סושי וקוויאר...

לסיכום: זו היתה דוגמא לא פשוטה וברורה מאליה לאֶבל ולזעזוע שהמלחין מבטא ביצירתו, באופן שהוא לחלוטין לא פשטני וברור מאליו.

ונסיים עם אחת מתוך ארבע העונות של ויואלדי. איזה עונה זו צריכה להיות, לפי המוסיקה והאופי שלה?

והתשובה...

זהו הקיץ!

הביצוע כאן הוא של הכנר האנגלי נייג'ל קנדי, שנראה בהופעה כאילו שזו הופעת רוק לכל דבר, נגנים עם משקפי שמש, לבוש לא מחוייט, ותזוזה רבה על הבמה, הרבה יותר מכנר קלאסי רגיל.

זוהי דוגמא טובה לתחושה קצת שונה מהמצופה של המושג "קיץ" הקיים במוחנו. כשאנחנו חושבים על "קיץ", מה אנחנו מדמיינים? שמש, ים, אילת, שמשיה, חופש גדול, בננות, ענבים, ארטיקים וקרטיבים, בגדי ים, ביקיני, וכולי...

אבל זה הוא הקיץ של ויואלדי. מה אם כן ויואלדי חושב על קיץ?

אנטוניו ויואלדי היה כומר ג'ינג'י איטלקי מוזר מוונציה של תקופת הבארוק. ואיזה קיץ הוא מתאר לנו כאן במוסיקה הסוערת הזאת? זהו הקיץ הוונציאני!

וונציה המפוצצת מבני אדם, המוני תיירים, רוכלים, שיכורים, סוחרים ומה לא. זהו קיץ חם ומהביל, שבו התְעלות של ונציה לא נראות רומנטיות כל כך אלא יותר כמו ביוב. זהו קיץ סוער ומלא בהמולה מהבילה ורותחת. זה לא סופשבוע בהרודס באילת. זה אפילו לא דיל ל-4 לילות במרמריס... זוהי וונציה. עיר נמל שוקקת חיים ומלאה בכל טוב, במיוחד בעונת הקיץ.

לסיכום: המלחין משתמש בכל הכלים שברשותו: פעמה מהירה, סולמות רצים בכל הכלים, עוצמות המתחלפות באופן פתאומי, ועוד, בכדי להעביר לנו את תחושותיו על הקיץ הסוער הזה, בוונציה הבארוקית. וכך משמשים "הברגים" הללו את ויואלדי, בכדי להעביר לנו את תחושותיו לגבי המושג "קיץ", כפי שהוא תופס אותו וחווה אותו.

 כל הזכויות שמורות לעמית ויינר 2008 ©
הדוגמאות וסרטי הוידאו המובאים כאן הם לצורך לימוד, ולא למטרות הפצה מסחרית,
והמרצה מצהיר בזאת כי אין הוא עושה בהם שימוש או הפצה כלשהם פרט לכך.

לנושאי הרצאות נוספים, ולהזמנת הרצאות

להזמנת תקליטנים