הספר "שווה לך" של דן אריאלי, מדבר על מוטיבציה, ועל מהם גורמים שנותנים מוטיבציה, בעבודה ובחיים.
"המוטיבציה שלנו להותיר מאחורינו מורשת היא חזקה ומעניינת בזכות עצמה" – הוא טוען בספר.
ואם תחשבו על זה רגע, זו המוטיבציה האנושית החזקה ביותר שקיימת. להילחם במוות, להילחם בטבע עצמו בעצם, סוג של לחיות לנצח, באמצעות משהו שיצרנו והשאיר אימפט על העולם.
הוא מדבר על המוות כאחד מגורמי המוטיבציה הגדולים ביותר, ועל הצורך שלנו להשאיר מאחורינו מורשת אחרי המוות, כאחד מגורמי המוטיבציה החשובים בחיים.
אם נחשוב על זה, אחת הסיבות שקיימות לכך שמלחינים יוצרים מוזיקה, היא בדיוק הסיבה הזאת. הרי למה המלחינים הגדולים – בטהובן, סטרווינסקי, ואגנר, הלחינו מוזיקה?
כדרך להשאיר משהו אחריהם, לבטא את עצמם, ולהיות בעצם אלמותיים. בטהובן הוא אלמותי, אני בטוח שתסכימו עם זה.
בטהובן!
בהמשך הספר דן אריאלי מדבר על "אפקט איקאה":
"אפקט איקאה" - אנשים יותר אוהבים את הרהיטים שהם בנו בעצמם, ויותר מתחברים אליהם, כי הם נזכרים בחוויית בניית הרהיט כחלק מהיחסים שלהם עם הרהיט.
וזה אותו דבר בחינוך, גם חינוך מוזיקלי וגם כל חינוך שהוא. אנשים לא אוהבים שאומרים להם מה לחשוב. הם אוהבים, מגיל מאוד צעיר, להגיע למחשבות שלהם בעצמם. להרגיש שזה משהו שהם עצמם יצרו.
והחיבור הזה אל היצירה שבראנו במו ידינו, חל לא רק על דברים מוחשיים, אלא גם על רעיונות. והוא מתחיל בגיל מוקדם מאוד. כבר בגיל צעיר מאוד אנחנו נקשרים אל העבודה שעשינו, וגם אל הרעיונות שלנו באופן חזק מאוד.
איך מיישמים את זה בחינוך?
תשאלו שאלות, אל תתנו את התשובות. הרבה יותר מעניין לאנשים ששואלים אותם שאלות, מאשר כאשר נותנים להם קודם כל את התשובה.
אם ראיתם את הסרט "התחלה" – Inception עם המוזיקה המדהימה של האנס זימר, אז כל הסרט הוא על הדרך שלנו ליצור הטמעה של רעיון אצל מישהו אחר, בצורה כזאת שבה הוא יחשוב שזה רעיון שנבע ממנו עצמו. וככה הוא יאמין ברעיון הזה ויילך איתו עד הסוף!
הוספת כסף למשוואה עלולה דווקא להפחית דחף ומוטיבציה.
המוטיבציה לדברים הכי גדולים וחשובים אצלנו בחיים, היא אף פעם לא כלכלית. חתונה, זוגיות, גידול ילדים, לעשות כושר, לאכול בריא, כל אלה דברים שהמוטיבציה בהם היא לא כסף.
שתי הגישות למוטיבציה האנושית של קרל מרקס ואדם סמית:
סמית האמין שהעובד הפשוט אמור לעשות פעולה אחת פשוטה, מבלי לדעת בכלל על מה הפרוייקט כולו עובד, וללא קשר למוטיבציה האישית שלו.
מרקס לעומת זאת, האמין שחלוקת משימות למרכיבים קטנים ו"חסרי משמעות" מבחינת העובד הפשוט, תבוא על חשבון המוטיבציה האנושית, ולכן התייעלות כזאת לא תגדיל את הפריון. מי מהם צדק?
למעשה שניהם צדקו, וזה מאוד תלוי בסוג העבודה הנדרשת מהעובד.
"יחסי גומלין של אמון ורצון טוב, הם חלק חשוב ואינהרנטי מהמוטיבציה האנושית" אומר דן אריאלי.
לסיכום – ספר מדהים בעיניי, שנתן לי כמה רעיונות ותובנות מעניינות מאוד גם כיוצר של מוזיקה, וגם כמרצה למוזיקה בעצמי.
איך כדאי ללמד מוזיקה? מה הדרך הטובה ביותר להעביר לאנשים אחרים רעיונות מוזיקליים?
לגרום להם להגיע לרעיונות האלה בעצמם!
מסכימים? לא מסכימים? אשמח לשמוע את דעתכם!!
זהו, תודה רבה על הקריאה!
רוצים להתייעץ איתי עוד, בחינם?
ליוצרי תוכן:
אם יש לכם פרויקט או סרט שצריך מוזיקה, ואתם רוצים להתייעץ על איפה למצוא את סוג המוזיקה שאתם מחפשים, או איך למצוא רפרנסים מתאימים לסרט שלכם, או כל ייעוץ מוזיקלי אחר, אל תהססו לפנות אליי!
סטודנטים לקולנוע:
רק שתדעו שכל שנה אני עושה מוזיקה לשני סרטי סטודנטים בהתנדבות! אני אוהב מאוד לעבוד עם סטודנטים, ואתם מוזמנים לשלוח לי מייל בנושא!
למוזיקאים:
אחרי הרבה שנים שאני מייעץ למוזיקאים על ענייני קריירה, תעסוקה, מה לעשות בחיים בעולם המוזיקה, ואחרי שאני זוכר כמה משברים היו גם לי באופן אישי בתחום הזה, החלטתי לתת שעה בשבוע של ייעוץ טלפוני, ללא תשלום.
מוזמנים להתייעץ לגבי בחירות בקריירה, לגבי איפה ללמוד מוזיקה, עם מי ללמוד, מה לעשות אחרי הלימודים, וכל דבר אחר שאני יכול לעזור לכם בו.
כאמור, פגישות אלו הן ללא תשלום, משהו שאני הייתי שמח לקבל כאשר גם אני הייתי בתחילת דרכי בתחום המוזיקה, ועם הרבה שאלות ותסבוכים... :)
אז הנה קישור לקביעת פגישה:
פעם ראשונה שלכם בבלוג הזה? אז מי אני?
אני ד"ר עמית ויינר, מלחין, ופסנתרן, וראש המחלקה ליצירה רב תחומית באקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים, שנבחרה כאחת מעשר המחלקות הטובות בעולם בתחום ההלחנה הרב תחומית.
אני עובד עם החברות יוניברסל, סוני, וורנר, מגהטראקס, מארה"ב, ועוד.
האולפן שלי בגבעתיים
אני מלחין מוזיקה לקולנוע וטלוויזיה, ומוזיקה למחול, בין השאר ללהקת המחול פרידאנס בניו יורק, מהחשובות בעולם. לעוד פרטים על קורסים בהלחנה שאני מעביר במסגרת האקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים
