• עמית ויינר

חנוך לנער על פי דרכו - מה אנחנו מלמדים כאשר אנחנו מלמדים מוזיקה?

במאמר קצר זה, אנסה לשקף לכם כאן את תחושתי לגבי חינוך באופן כללי, ולגבי חינוך במוזיקה באופן ספציפי יותר.


"חנוך לנער על פי דרכו", זה משפט שכולנו מכירים, הוא כבר כמו קלישאה הרי.


אבל מה הוא באמת אומר?


היום שבו הבנתי מה זה באמת אומר זה כאשר דניאל, הבן הגדול שלנו, התחיל לזחול.

אני זוכר את הרגעים המרגשים האלה, יש לך תינוק בבית שאיכשהו לימד את עצמו לזחול. למה לימד את עצמו?

אני זוכר שדיברתי על זה עם אשתי - מאיפה בעצם הוא למד לזחול? הרי הוא היה עדיין איתנו בבית, ואנחנו לא זוחלים הרי , והוא לא ראה עדיין אף אחד אחר זוחל...



ועדיין, הוא הבין שהדרך הכי יעילה להתקדם ממקום למקום היא לזחול. הוא לא למד את זה בדרך החיקוי, ואנחנו לא לימדנו אותו את זה. הוא פשט לימד את עצמו, ואנחנו היינו שם וצפינו בזה קורה, הזזנו רהיטים מסוכנים, והשגחנו מהצד.


(הייתי חייב - הנה תמונה של דניאל החמוד שלנו, מתחיל בשלבי זחילה😊)


אותו דבר גם ללמוד לעמוד, ללכת, ו-20 שנה לאחר מכן, לתזמר לתזמורת סימפונית ולהלחין סימפוניה או מוזיקה לסרט.


עוד על הנושא הזה של הלחנת מוזיקה, ואיך לא להיתקע ביצירות המוזיקליות שלנו, במאמר הבא!


זה בעצם כל תהליך הלמידה כולו, אם תרצו את דעתי בעניין - אנחנו המורים לא "מחנכים" או "מלמדים" שום דבר, אלא רק צופים מהצד בתהליך הלמידה של תלמידינו, משגיחים עליהם מהצד ומזיזים דברים מסוכנים שעומדים בדרכם.

אבל את הכל הם למעשה מלמדים את עצמם.


למורה מתחיל קשה להבין את זה, הוא בדרך כלל לוחץ על התלמיד לנגן בצורה מסויימת, או להלחין בצורה מסוימת. המורה המתחיל (גם אני הייתי שם!) טועה לחשוב שהוא באמת "מלמד" את תלמידיו, ולא שהוא בסך הכל מלווה אותם בתהליך הלמידה.

אבל אם תחשבו על זה רגע, את כל הדברים הכי חשובים בחיים שלנו, הבאמת באמת חשובים, אף אחד לא לימד אותנו לעשות, פשוט למדנו לעשות לבד:


למשל לנשום. למדנו את זה שניה אחת אחרי שנולדנו, בלי לחקות אף אחד, בלי דוגמא מאף אחד, ובלי שיסבירו לנו לעשות את זה😊

כך גם לעכל את האוכל שאנחנו אוכלים. אף אחד אף פעם לא הסביר לנו איך לעכל אוכל. למדנו את זה לבד.


ואפילו את הדבר החשוב יותר מהכל, הדבר שבזכותו אנחנו חיים כאן, למדנו לבד: את הדחיפה החוצה מהבטן של אמא שלנו.

לא היתה לנו אף דוגמא לחיקוי כאשר עשינו את זה 😊 היינו שם לבד, ברחם, ופשוט לימדנו את עצמינו לדחוף החוצה ולהיוולד.


וברמה הכי עמוקה של הדברים, אני מאמין שכך כל תהליך של למידה מתרחש - אנחנו מלמדים את עצמינו הכל בחיים, והמורים שלנו, וההורים שלנו, נמצאים שם מהצד כדי ללוות את התהליך הזה, ואולי להזיז קצת סכנות מהדרך פה ושם, או להזהיר אותנו מדברים מסוכנים מסויימים...


אבל את הכל אנחנו למעשה מלמדים את עצמינו.


זהו, תודה רבה על הקריאה!


לא מסכימים? אשמח לשמוע את דעתכם כאן למטה!


עוד מאמרים שאולי יעניינו אתכם:

אולי יעניין אתכם - איך להצליח כמוזיקאי? מה הטעות הכי גדולה שאסור לכם לעשות? במאמר הבא!

עוד על עבודה כמלחין, וגם על הלחנה לספריות מוזיקה כמו ארטליסט ואחרות, בפוסט הבא


פעם ראשונה שלכם בבלוג הזה? אז מי אני?

שמי ד"ר עמית ויינר, ואני מלחין, ופסנתרן וראש המחלקה ליצירה רב תחומית באקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים.אני עובד עם החברות יוניברסל, סוני, וורנר, מגהטראקס, ועוד. אני מלחין מוזיקה לקולנוע וטלוויזיה, כולל סדרות וסרטים כאן בארץ, ומוזיקה למחול כולל ללהקת המחול פרידאנס בניו יורק, מהחשובות בעולם. אולי יעניין אתכם - מה הציוד שכל מלחין צריך באולפן הביתי שלו? מהן חמש הטעויות שמלחינים עושים בבניית האולפן הביתי שלהם? לעוד פרטים על קורסים בהלחנה אצל ד"ר עמית ויינר במסגרת האקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים לחוברות עבודה וספרי לימוד מוזיקליים שכתבתי, לחצו כאן

33 צפיות
Spotify.png