top of page
  • עמית ויינר

​קורס הלחנת מוזיקה - מהם חמשת העקרונות הבסיסיים שאתם צריכים לדעת?

​אז אתם מתעניינים בהלחנת מוזיקה. בין אם זה מוזיקה לסרטים, לטלוויזיה, מוזיקה למשחקי מחשב, או מוזיקה לעולם הקונצרטים. או הלחנת שירים.


יש בעיניי חמישה עקרונות בסיסיים שכל מוזיקה בנויה עליהם, לא משנה מבחינתי באיזה ז'אנר, באיזה סגנון, ולאיזו מטרה.


אבל קודם כל, לכל אחד מהתחומים של הלחנת מוזיקה שהזכרתי קודם, יש דרישות מסויימות שונות.


למשל מלחין לסרטים עובד בצורה שונה מאשר מלחין למשחקי מחשב.

למשל אחד הדברים בחשובים במוזיקה למשחקי מחשב היא היכולת שלה להיות בנויה על לופים (Loops), כלומר שיהיו בו לופים של שכבות מסויימות, שבכל פעם ניתן להוסיף שכבה אחרת וזה יישמע טוב, למשל על פי מה שקורה לשחקן במשחק.

במוזיקה לסרטים זה לא ככה, והמלחין עובד מול זמן קבוע ומוגדר - Time-line, מה שלא קיים במוזיקה למשחקי מחשב, כי הרי המלחין לא יודע כמה זמן השחקן יבלה בסופו של דבר בכל שלב של המשחק!


מלחין לתיאטרון עובד שונה ממלחין לספריות מוזיקה, וכולי. כל תחום והדגשים שלו:


עוד על הלחנה לספריות מוזיקה כמו ארטליסט ואחרות, בפוסט הבא

אז כל מלחין עובד בצורה שונה, וכל ז'אנר מכיל את העקרונות החשובים שלו.

אבל במאמר הזה אני אדבר דווקא על הדומה בין התחומים השונים. על הדברים הבסיסיים ביותר שכל מוזיקה בנויה עליהם.

אז בואו נצלול פנימה!


1. צורה - כל יצירה, כל שיר, כל קיו של מוזיקה לסרט, יש להם צורה מסויימת.

לשירים בימינו למשל, יש מבנה קבוע של בית - פזמון - בית - פזמון - לפעמים C Part ואז שוב פזמון.


הנה למשל השיר החדש (נכון לדצמבר 2021) של אדל.

מה הצורה של השיר?

נכון!

בית - פזמון - בית - פזמון

ואיפה הקליימקס (השיא) של השיר (עוד על קליימקס בהמשך) - בפזמון האחרון, כמו בהרבה מאוד שירים אחרים בימינו.


בתקופה הקלאסית הצורה העיקרית היתה צורת סונטה, שמבוססת על הדגם של הפואטיקה של אריסטו, עם שתי דמויות ראשיות - אנטגוניסט ופרוטגוניסט, כלומר הטוב והרע (בלי המכוער....😊). והמאבק ביניהם הוא הסיפור בכל סיפור טוב לדעת אריסטו, וכך גם בצורת סונטה.

עוד על צורת סונטה והפואטיקה של אריסטו אכתוב בפוסט נפרד.


אז לכל תקופה יש את הצורות המוזיקליות הנפוצות ביותר שלה. והמאזין יודע את זה, הוא מרגיש את זה גם אם הוא לא מוזיקאי.

שיר כמו Stairway to Heaven הוא שיר נדיר מאוד, כי אין לו ממש מבנה של בית - פזמון - בית, כפי שאנחנו מצפים משיר.

וזה חלק מהכוח שלו.


אז איך אנחנו כמלחינים יכולים לעבוד עם הצורות המוזיקליות הנפוצות הללו?

לדעת שהן קיימות, וללמוד לעבוד מול הציפיות של המאזינים. למשל לשבור חלק מהמבנה של השיר או היצירה, דווקא במקום שהמאזין הכי מצפה לו, זה דבר שיכול להיות מאוד מעניין!

עוד על הציפיות של המאזינים, בעיקרון מספר 3.


2. "לכל צליל יש סיבה"


המלחין איגור סטרווינסקי אמר שכל מוזיקה היא שרירותית בבסיס שלה.

אבל שהיא לא צריכה להישמע שרירותית.

כלומר שעצם כתיבת היצירה היא שרירותית.

ויש בזה משהו מאוד עמוק ונכון בעיניי.